לינהרד
מתוך אזכרה שנתית של ארגון דרוהוביץ בוריסלב והסביבה לנפטרי 2019-2020 ב-zoom -מ-24.12.2020החומר נמסר על ידי בנו לינהרד אילן ,רעננה.
לינהרד בצלאל ז"ל
בן יצחק לינהרד ורחל לבית רטנר
נולד ביום ה-7.6.1928 בבוריסלב
נפטר ביום ה-13.4.2019 בנס ציונה
בגיל 13 כאשר פרצה המלחמה, נזרק לכאוס בלתי הגיוני ובלתי אנושי במהלכו
נרצחה משפחתו הענפה.
רק בצלאל ואחותו קלרה שרדו את השואה הנוראה הזו ולימים עלו לארץ ישראל.
״האמנתי שאשאר בחיים״ כך קרא לספר שכתב, בו גולל את תלאות השואה, והדרך בה
עלה לארץ ישראל והקים את משפחתו החדשה, יחד עם אשתו, חיה לינהרד לבית גרינברג.
הספר הוא תעודה מקפיאה על קורות נער שבגיל כל כך צעיר ניקרע באכזריות מנעוריו,
ותפיסת עולם מלאת חיות אופטימית, התמודדות, התחדשות ואהבת החיים.
בצלאל הקים משפחה יפה לתפארת, עם ילדים, נכדים ונינים ועשה קריירה מופלאה
בשרות משטרת ישראל.
גם בארץ התמודד בצלאל עם אתגרים לא פשוטים, כאשר איבד את בנו יצחק וביתו אביטל
שנפטרו בטרם עת.
מסר חשוב ביותר אותו דאג להטמיע בקרבם של ילדיו ונכדיו ומהם למשפחה שתגדל
ותתרחב, הוא, שאת השואה יש לזכור, להזכיר ולהנציח. זיכרון השואה היה חשוב בעיניו
כסמל לקדושת החיים ללא הבדל של דת גזע ומין.
בצלאל וחיה היו זוג לדוגמא ומודל למשפחה שלהם. בצלאל אהב את חיה אהבת נפש
ובשנים האחרונות דאג לה עד מאוד. יחד גידלו משפחה ענפה בעלת תודעה של
אהבת הארץ ואהבת האדם.
יהי זכרו ברוך
נמסר על ידי בצלאל (סאלק) לינהרד, נס ציונה
סיפורי המשפחה:
סיפורו של בצלאל לינהרד, כפי שסופר במפגש הבינדורי ברחובות ב-5 דצמבר 2014.
הצלמת והעורכת חן צרפתי.
האמנתי שאשאר בחיים / בצלאל לינהרד
מתוך אזכרה שנתית של ארגון דרוהוביץ בוריסלב והסביבה לנפטרי 2019-2020 ב-zoom -מ-24.12.2020
החומר נמסר על ידי אחיה לינהרד אילן ,רעננה.
אביטל לינהרד ז"ל
בת בצלאל וחיה לינהרד
נולדה ביום ה- 12.9.1967 באשדוד
נפטרה ביום ה- 18.7.2018 בנס ציונה
אביטל גדלה בצל הורים פליטי שואה מתבגרים. אביטל הקימה משפחה ולה 2 ילדים מדהימים:
בר ולי, שאותם גידלה בעצמה רוב שנותיהם.
גרה בנס ציונה, בסמיכות להורים ושמה לעצמה למטרה לעטוף אותם בחום ואהבה. עם שני ילדיה
הם היו חלק מבית ההורים. אחד הדברים החשובים בחייה וחלק משמעותי בהוויה שלה הייתה הדאגה
להם. היא הקפידה להגיע יום יום, בסיום יום העבודה לקפה של אחה"צ, כדי להנעים את זמנם.
הילדים, בר ולי, היו מרכז חייה ומטרה לאנרגיות הדאגה והאהבה שלה.
אביטל עבדה בביה"ח לבריאות הנפש שבנס ציונה ושם הטביעה את חותמה כאחראית, מקצועית, יסודית,
איכותית ובעלת מסירות לעבודה שלה. בביה"ח כמו בסביבת מגוריה אספה אביטל חברים וחברות רבים,
חלקם מתקופת ביה"ס היסודי, והייתה עבורם מקור השראה להתמודדות עם אתגרי החיים. אביטל הייתה
אדם שאהב אנשים והקפידה לעזור לרבים, מתוך אופייה וראיית החיים האופטימית שלה. במהלך חייה
חוותה אתגרים לא מעטים, כמו אובדן האח יצחק ואימה חיה.
ידעה להתמודד עם הכל ולהוות מודל עבור כולם.
לכתה בטרם עת היה אובדן ענק לילדיה, לאחיה, למשפחתה ולכל מכריה ומוקיריה.
יהי זכרה ברוך.
